שמן צלף הקוצני מתהווה מכל חלקי הצמח ובעיקר מהניצנים והפרחים, השמן מיוצר בתהליך השרייה והינו כשר למאכל יעיל ביותר לבעיות כח גברא, שמיעה, שיגרון, עקרות נשית, פצעים פתוחים וזיהום, סוכרת, שניים, דרכי נשימה.
מקורות ופולקלור: צמח הצלף נזכר בתנ"ך בשם חנן בן צלף: "וחנון בן צלף השש" (נחמיה ג', ל'). אבותינו ראו בצורת הפרי דמות אבר מין, ולפיכך הוא כונה גם בשם אביונה, שפירושו – מעורר התאווה המינית: "וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה" (קהלת י"ב, ה). לא בכדי משמרים הפלאחים הערביים עד היום את מנהג השימוש בפרי להגברת כוח הגברא ולעקרות נשים. בתקופת המשנה והתלמוד גידלוהו כירק ואכלו את ענפיו הרכים, את ניצני פרחיו ואת פירותיו: "הצלף מתעשר תמרות ואביונות וקפרס" (מעשרות ד', ו'). מי צלפין מעורבים בחומץ שימשו כתרופה לבעיות לב (שבת ק"י).
שמן הצלף קוצני מקובל מאוד ברפואה העממית של הערבים בארץ כתרופה לטיפול בליקויי שמיעה, בשיגרון, בעקרות נשים, בפצעים פתוחים ומזוהמים , בסוכרת, בכאב שיניים ובמחלות חזה.
מקורות ופולקלור: צמח הצלף נזכר בתנ"ך בשם חנן בן צלף: "וחנון בן צלף השש" (נחמיה ג', ל'). אבותינו ראו בצורת הפרי דמות אבר מין, ולפיכך הוא כונה גם בשם אביונה, שפירושו – מעורר התאווה המינית: "וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה" (קהלת י"ב, ה). לא בכדי משמרים הפלאחים הערביים עד היום את מנהג השימוש בפרי להגברת כוח הגברא ולעקרות נשים. בתקופת המשנה והתלמוד גידלוהו כירק ואכלו את ענפיו הרכים, את ניצני פרחיו ואת פירותיו: "הצלף מתעשר תמרות ואביונות וקפרס" (מעשרות ד', ו'). מי צלפין מעורבים בחומץ שימשו כתרופה לבעיות לב (שבת ק"י).
שמן הצלף קוצני מקובל מאוד ברפואה העממית של הערבים בארץ כתרופה לטיפול בליקויי שמיעה, בשיגרון, בעקרות נשים, בפצעים פתוחים ומזוהמים , בסוכרת, בכאב שיניים ובמחלות חזה.