"צמחי מרפא נחשב כמרפא כל זמן שטריותו הינה ארבע חודשים מרגע הקטיף"  פרופ' זהרה יניב  צמחי מרפא של א"י  

רפואה עממית: יהודי תימן היו משתמשים בצמח מרפא בזנגביל מעורב בקינמון כתרופה לחיזוק הראייה, ובתערובת עם דבש לטיפול בשיעול ובליחה ולחיזוק כוח הגברא. יהודי קוצ'ין נהגו לסחוט את השורש הטרי, לערבב את המיץ בקוניאק ובמלח ולשתות את המשקה לטיפול בשלשול. מיץ זנגביל שימש רטייה על המצח נגד כאבים, ומשרת זנגביל הועילה כנגד הקאה. יהודי פרס טוחנים זנגביל ודוחסים את החומר הכתוש לתוך שן כואבת, לשיכוך כאבים. ברפואה משתמשים בקנה-השורש להרחבת כלי הדם העליונים של העור ולהקלת הנשימה והעיכול. קנה-השורש עשיר בשמן אתרי, העוזר לסלק ליחה מדרכי הנשימה. 

הצמח מרפא זנגביל  ממריץ כללי וסגולותיו ידועות כמעורר מינית, ממריץ, מחמם, מנקה את הגוף ומחסנו, פרקים, קנדידה.