שרביטן מצוי -
-בנזלדהייד-החומר הפעיל כנראה בשרביטן המצוי .
חלק מהחומפרים הפעילים בשרביטן הםתרכובות פנוליות:
- טאנינים.
אלקלואידים: D-N-Methylephedrine, L-Ephedrine, D-Ephedrine, Pseudoephedrine, L-Nor-Ephedrine ונוספים.
כידוע השרביטן המצוי נלקח לשימוש פנימי במינונים נמוכים והוא:מייזע, מכווץ כלי דם היקפיים, ממריץ לב, ממריץ ממריץ מחמם, מפחית ליחה, מפחית תיאבון, מרחיב סמפונות, נוגד אלרגיה, נוגד אסטמה, נוגד עווית (מערכת נשימה), עוצר הפרשות.
שימושים עיקריים בצמח השרביטן כמובן בהשגחת מטפל מוסמך: אלרגיות, הרזיה (תמיכה), אסטמה, קדחת השחת.
כמוכן טיפלו בבעיות כגון דליפת שתן, הרטבת לילה, , מחלת השינה (נרקולפסיה), סינוסיטיס,קוצר נשימה, תיאבון יתר..יש לציין בהשגחת מטפל מוסמך ברפואת צמחים פיטותרפיה.
אמיגדלין הפך להיות פופולרי במכסיקו בשנות ה- 70. למרות שמטופלים משתמשים באמיגדלין, הנקרא בד"כ לאטריל, מחקרים הפגינו עד כה רק את חוסר ההשפעה החיובית שלו. האמיגדלין הופך בחילוף חומרים ע"י beta-glucosidase לציאניד, בנזלדהייד ו- prunasin. נטילה דרך הפה הביאה להרעלת ציאניד ומוות. לפי דיווח מן הזמן האחרון, נטילת 3 גרם של אמיגדלין דרך הפה תוך נטילה שוטפת של ויטמין c הביאה להרעלת ציאניד חמורה . אמיגדלין איננו תרופה מאושרת לשימוש בארה"ב, אך הוא זמין מחוץ לארה"ב ודרך האינטרנט. הערכה פרמצבטית של פורמולציה שלא דרך המעיים הראתה זיהום בפירוגנים וכן במיקרובים, ופורמולציות דרך הפה ושלא דרך המעיים לא כללו כמויות אמיגדלין על התווית . אין להשתמש בתוסף זה.
שימושים נטענים ידע בלבד,ואין בשום אופן לראות בכל הכתוב באתר כעצה רפואית או כעצה כלשהי .ואם כל זאת חכם עיניו בראשו ויבחר כל אחד את דרכו בחיים לאחר שמצא שזו דרך טובה ואמיתית.ההפניה כאן בפירוש לחולי סרטן בעיק סופניים שהרפואה הרימה ידיים.עלי לציין שאם לוקחים אחריות להשתמש בצמח השרביטן המצוי יש להיזהר בכל הקשור לבעיות לב,לחץ דם,אין ליטול את הצמח בשילוב עם תרופות מעכבות MAO.כמו כן מינון גבוההשל וויטמין c במינון גבוהה העלול להגביר את הבנזלדהייד.
טיפול בסרטן-מנגנון הפעולה אינו ידוע. הטענות בדבר הפעילות של אמיגדלין נשענות על התיאוריה, אשר הוכחה כעת כשגויה, שתאי סרטן מכילים כמות מוגברת של beta-glucosidase וכמות מופחתת של rhodanese בהשוואה לתאים נורמליים. בהתבסס על הנחה שגויה זאת, תאי סרטן היו אמורים להפוך אמיגדלין לציאניד, ואז למות, בעוד תאים נורמליים היו אמורים להפוך ציאניד לתיאוציאנט דרך rhodanese. נתוני ניסויים במבחנה תומכים ברעיון שציאניד, בנזלדהייד ו- prunasin הם רעילים לתאים. היתה גם השערה שסרטן מתפתח עקב מחסור בויטמין B17, אך אין מידע המאמת רעיון זה .