קניוה מאובטחת
שרביטן מצוי הצעה מיוחדת
זמן לסיום ההטבה
: :
₪185.25
לחץ לקניה
מרפא הבושם בפייסבוק
שמן אפרסמון הקדום
מחיר רגיל-
480 ₪
כמות:
הוסף לסל והמשך
שמן אפרסמון הקדום
הצרי-אפרסמון - שמן האפרסמון הקדום

תמצית בושם האפרסמון-60מ"ל

בושם משחתי, שהופק על ידי חירוץ הגזע ובושם שהוא שמן ארומתי, שהופק על ידי בישול תמצית הצמח עם שמן זית רגיל. בחפירות שנערכו לאחרונה בשמורת טבע עינות צוקים, על ידי פרופסור יזהר הירשפלד מהאוניברסיטה העברית, נתגלה מכלול גדול מהתקופה ההרודיאנית (המכלול נחשף כבר ב-1957 על ידי רולנד דה וו, חופר קומראן הצרפתי), ובו מתקן גדול, היחיד לעת עתה שנמצא בארץ, וממנו הפיקו את תמצית בושם האפרסמון.

קומראן 

 

קומראן הוא אתר ובו היה ישוב קדום על חופו הצפון מזרחי של ים המלח. שמו כיום מקושר בדרך כלל למגילות ים המלח – אחד מהממצאים הארכיאולוגים החשובים ביותר מאז ומעולם.

ב-1947, רועה צאן בדואי צעיר נתקל בצנצנת חמר במערה, שהכילה שבע מגילות קלף. הוא לא דמיון לעצמו שהוא למעשה נתקל באחד מהממצאים הארכיאולוגיים החשובים ביותר במדינת ישראל. כמו כן, נחשפו 700 כתבים אחרים, ביניהם ספרים המתארים את חיי היום יום של כת ששכנה באזור ים המלח, ספרים חיצוניים, ומקטעים מכל הספרים בתנ"ך, מלבד מגילת אסתר. 

המלומד הראשון שהכיר בעתיקותם היה פרופסור א. ל. סוקניק, ראש המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. בסוף 1947, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העצמאות, הוא השיג שלוש מתוך שבעת המגילות הראשונות. ארבעת המגילות האחרונות הוברחו לארצות הברית ב-1954 ונרכשו על ידי יגאל ידין, בנו של סוקניק, שהיה גם הוא ארכיאולוג בעל שם. 
זמן קצר לאחר גילוי המגילות, קבוצה של מלומדים תחת מנהיגותו הכומר הדומיניקני ר. גה ווקס, החלו לחפש ולחשוף את הממצאים במערה בה נמצאו המגילות הראשונות, וכמו כן 40 מערות באזורה. מגילות רבות ומקטעים רבים נמצאו ב-11 מערות בזמן החפירות, שהתבצעו בין 1951 ל-1956. אגד גדול של מבנים נחשף, ובו נעשה בעבר שימוש לפעילות קהילתיות כגון תפילה, לימוד, ארוחות ועבודה. היושבים במקום השתמשו במערות כמקומות מגורים (שרידים נמצאו ביותר מ-30 מערות), וכמו כן באוהלים ובצריפים 

האגד המדובר כולל חדר האוכל המדובר, שלידו נמצא חדר אכסון הכולל אלפי מיכלים קרמיים (שליש מהם עשויים מאבן – חומר בלתי נטמא, דבר המחזק את הראייה לחשיבות הנושא בחיי היום יום של הכת), שרפרפים, לידם נמצאו קסתות דיו – ככל הנראה, המקום בו ישבו הסופרים וכתבו את המגילות. בנוסף נמצאו חדרי אחסון, סדנאות, מכלאות צאן, ומקוואות מרהיבים.

חברי כת קומראן השתייכו לתנועה יהודית אפוקליפטית שעזבו את ירושלים בעקבות ויכוחים שהיו להם עם "בני החושך" – בהתייחסות לצדוקים ששרתו במקדש. הם בחרו בחיי סגפנות במדבר על מנת להבדיל את עצמם מעולם הטומאה והשחיתות, בהכנה ליום בו יחזרו וייקחו את המקדש מהכוהן הגדול המרושע, כך יצאו כמנצחים במלחמה בין בני האור ובני החושך. אחת מהמגילות מתארת בפירוט מינוחים צבאיים ופרטים אודות אותה מלחמה. חברי הכת הפנו את גבם לירושלים בעת התפילה, ואימצו לוח שנה שמשי של 364 ימים. החגים אם כן נחגגו בימים שונים מאשר שאר העם, אך תמיד באותם ימים בשבוע: פסח בימי רביעי, שבועות ביום ראשון, ויום כיפור ביום שישי. הכת, שמנתה 200 איש בשיאה, קיימה את עצמה בכוחות עצמה. הכת הייתה מורכבת בעיקר מזכרים צעירים ופרושים (נראה שהתגוררו כאן גם כמה נשים), ואורגנה על פי עקרונות שיתופיים, המבוססים על שימוש מקסימאלי במשאבי האזור (המקום תואר כקיבוץ מוקדם). לכת היה סדר יום קבוע: יום רגיל החל לפנות בוקר בתפילה משותפת. לאחר מכן, כל אחד מהם ביצע את עבודתו, באם היה מדובר בקטיף עצי התמר, רעיית הצאן, או ביצוע שירותים לקהילה, כגון חלוקת מים לישוב, הכנת אוכל, או תחזוק המבנים. בזמן הצהריים, הקהילה התקבצה בשנית לתפילה ולטבילה טקסית. לאחר רדת הערב והארוחה המשותפת, התקיימו תפילות הערב. כל אחד מחברי הכת הקדיש שליש משעות הערב ללימוד. רוב מגילות ים המלח נמצאות כיום בהיכל הספר, אתר מיוחד לתצוגת המגילות שנבנה על ידי מוזיאון ישראל שבירושלים. תנאים אטמוספריים חמורים נשמרים על מנת לצמצם ככל הניתן את הנזק למגילות. חורבות קומראן נמצאות בחסות רשות הפארקים הלאומיים. במקום נמצאות חנות מזכרות, מסעדה, וחזיון אורקולי. כחצי שעה נסיעה מירושלים, על שפתו של ים המלח הגווע, נמצאים שרידיו הארכאלוגיים של יישוב קדום מתקופת בית שני הידוע בשם קומראן.פרסומו של המקום החל בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים, בעקבות מציאתם באקראי של אוסף מגילות כתובות בכתב עברי שחלקן מעידות על האוכלוסייה המיוחדת שבחרה לחיות בבדידות ובסגפנות על חופו של ים המוות.אותן מגילות ידועות בשם "המגילות הגנוזות" פרנסו מספר עצום של מאמרים ופרסומים מדעיים, ולקח כ– 50 שנה עד שכל המגילות פוענחו וחלקן פורסמו בכתבי עת מדעיים ובמוזיאונים.אך ההפתעה הגדולה הייתה כ- 30 שנה לאחר מציאתן של המגילות, ב- 1988. לתדהמתם של הארכאולוגים נמצאה פכית חרס קטנה ובה נוזל שמנוני ובלתי מזוהה. לאחר דיון היסטורי ואנליזה כימית הועלתה ההשערה כי מדובר בממצא סנסציוני שעד עכשיו לא היו בטוחים כלל בקיומו והוא שמן האפרסמון. חשוב לדעת כי שמן האפרסמון מופיע במקורות רבים, יהודיים ונכריים, בעיקר מתקופת הבית השני, כבושם היקר והמפורסם בעולם העתיק כולו. שיח האפרסמון שממנו הפיקו את השמן המיוחד גדל כנראה אך ורק בנאות המדבר על שפת ים המלח, בעיקר בעין גדי. וסוד גידולו, השבחתו, והפקתו היה ידוע למספר מצומצם ביותר של אנשים שחיו באזור עין גדי שם גידלו והשביחו את שיחי האפרסמון והם שמרו על סודם מכל משמר.

שמן האפרסמון היה כל כך יקר עד שהיסטוריון רומאי בשם פליניוס טען כי כמות משמן זה, השוה לחצי ליטר של ימינו, מחירה 300 דינר (סכום עתק באותם ימים) ויכולה להגיע אפילו עד ל– 1000 דינרים.
מה קרה לשיחי האפרסמון? נראה שבעת הכיבוש הרומי לא רצו יהודי עין גדי להסגיר את סוד הפקת הבושם הזה ובחרו להשמיד את כל שיחי האפרסמון ולקחת את סוד הפקתו לקברם. לכן מציאת הפכית הקטנה בקומראן הייתה אירוע מרגש במיוחד.
בנוסף לאפרסמון, יש ביטוי רב במקורות למשחות ולבשמים שונים ששימשו לצורכי בישום, איפור, קוסמטיקה, וכן לצרכים רפואיים ופולחניים.
שמות הבשמים במקרא מופיעים בשמות זהים מספר פעמים. במקורות מאוחרים יותר השימושים בהם בעיקר להקטרת הקטורת במשכן ואח"כ בבית המקדש. מומחי הקטורת היו משתמשים בסוגים שונים של צמחים שהעיקרון המנחה היה שריפתם. העשן שהיה יוצא היה מבשם את הסביבה שבה הייתה מוקטרת הקטורת.
בספר שמות פרק ל' ישנו פירוט של סמי הקטורת והם: נטף, שחלת, חלבנה, ולבונה. תוספת משמעותית של סמי קטורת שאינם מופיעים במקרא הם: קינמון, בורית, כרשינה, יין קפריסין, נרד, כרכום מלח סדומית ועוד (בבלי, כריתות ו' ע"א). מרקחת סודית של כל הרכיבים הללו ושריפתם הייתה יוצרת עמוד עשן שהיה מעלה ריח נעים וחזק שהיה דוחה ריחות לא רצויים.
חלק נכבד מרכיבים אלו שימש גם לצורך יפוי ועידון. הביטוי הקוסמטי המפורסם ביותר הוא במגילת "שיר השירים". שם מופיע השמן כמרכיב מרכזי בתעשיית הקוסמטיקה "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך" (שיר השירים א' 1) "מה טובו דודיך מיין וריח שמנך מכל בשמים" (שיה"ש ד' 10), אך גם המור, הנרד, הכרכום, הקנה והקינמון, כסוגי בשמים, מופיעים בשיר השירים. במגילת אסתר ישנו תהליך מפורט של טיפול קוסמטי שנתי שהיו עוברות המועמדות להינשא למלך וכך נאמר: "כי לא ימלאו ימי מרוקיהן, שישה חדשים בשמן המור ושישה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים" (אסתר ב' 12).
אחת הבעיות העומדות לפנינו היום היא זיהויים של אותם רכיבים ששימשו כחומרי גלם להפקת הבשמים בעת העתיקה או לפחות את הרכיבים העיקריים כמו: המור, הלבונה, הצרי והציפורן. וכאן אנו חוזרים לראשית סיפורנו, כי לפי חוקרים שונים ייתכן שהצרי הוא אותו אפרסמון מפורסם הגדל בנאות המדבר על שפת ים המלח... על הציפורן נחלקו החוקרים. חלקם סבור שמדובר בצמח, ואילו אחרים סבורים שמדובר ברכיכות שחיות באוקיינוס ההודי או בים סוף... החלבנה מזוהה עם סוג של כלך (צמח חד שנתי ממשפחת הסוככניים), הלבונה כנראה הופקה מסוג של עץ שהובא מלבנון. גם על זיהויו של המור אין תמימות דעים. יש הסבורים שמדובר בשרף המופק מקליפתם של עצי מור שגדלים בעיקר באפריקה ובהודו, אך יש הסוברים כי המור הופק מבלוטת בע"ח שנקרא אייל המושק, שחי בצפון רוסיה ובצפון סין. אביזר יופי נוסף במקרא הוא ה"פוך": "ותשם (איזבל) בפוך עיניה ותטיב את ראשה"...(מל"ב ט' 30). הפוך הוא חומר כחלחל לצביעת העין שגרם להגדלת העין, וגם שמר עליה מפני קרינת השמש. הפקתו הייתה מסוג מסוים של עופרת.
בין אם נקבל את הזיהויים האלה ובין אם לאו, עלינו לזכור כי תהליך ההפקה של הבשמים היה ארוך ויקר שעיקרו הוצאת השרף מן הצומח, ובתהליך ארוך של הרתחה, עיבוי וזיקוק היה מתקבל אותו מוצר מוגמר שהיה מעט מאוד ויקר מאוד, ושימש גם כמטבע עובר לסוחר.
לעיון נוסף ראה:
זהר עמר, ספר הקטורת, הוצאת ארץ
שמואל אביצור, אטלס לתולדות כלי עבודה, הוצאת כרטא
ביבליוגרפיה:

כותר: ארון הבשמים היהודי
מחבר: מייזליש, שמואל (שמוליק)

את תמצית שמן האפרסמון להשיג במרפא הבושם